גמרא
פירוש
הַיְינוּ דְּקָאָתוּ וְאָמְרוּ לֵיהּ מַהוּ לְבוֹדְקוֹ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִבֶּן עֶשְׂרִים כִּי בָּדְקוּ לֵיהּ מַאי הָוֵי וְהָא תְּנַן אבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יָבִיאוּ רְאָיָה שֶׁהוּא בֶּן עֶשְׂרִים וְהוּא הַסָּרִיס בלֹא חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם.
לָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הגיע הקטן לפרקו והוא שלש עשרה ויום אחד לתינוק ושתים עשרה ויום אחד לתינוקת והביא שתי שערות אע״פ שאינו יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר ומתנתו מתנה וכל משאו ומתנו קיים במטלטלין ואם לא הביא שתי שערות נידון עדין בקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או עד שיגיע לרוב שנותיו אע״פ שלא יראו בו סימני סירוס: דברים אלו שכתבנו כלם במטלטלין הם אמורים ואין בהם חלוק בין נכסי עצמו לנכסים שבאו לו מירושת אביו אבל הקרקעות אינן בדין זה וכיצד הוא הדין בהם כל שלא הגיע לפרקו אין מעשיו בקרקע כלום אפילו היה חריף ביותר ואפילו הביא שתי שערות שאין שערות אלו סימן אלא שומא בעלמא ומ״מ כתבו גדולי המחברים שהקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק תעמוד בידו ואע״פ שאין מכירתו כלום שהקטן כמי שאינו לפנינו הוא וזכין לאדם שלא בפניו והרי המקנה זיכה לו ואין הדברים נראין ומ״מ גדולי המפרשים תמהו לשטתם שאם כן קנה מטלטלין ושכר את מקומם למה אמרו למעלה שלא קנה והרי המוכר זיכה לו המטלטלין על ידי השכירות ובכל מיני זכיה זכין לאדם שלא בפניו וזכה בשכירות מקומם ואע״פ שאין לו קנין חצר וארבע אמות לא אמרו אלא לענין מציאה ומ״מ נראין הדברים שאין מעשיו כלום בקרקע: הגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מקחו מקח אבל ממכרו אם בנכסי עצמו שנפלו לו מאבי אמו או שקנה לו אפטרופוס שלו קיים ואם בנכסי אביו אינו קיים עד שיהא בן עשרים לא הביא שתי שערות הרי הוא כקטן עד שיהא בן עשרים ויראו בו סימני סירוס או שיגיע לרוב שנותיו אף בלא סמני סירוס שכל שאינו מביא שתי שערות אינו נעשה גדול אלא בעשרים ובסמני סירוס או ברוב שנותיו אף בלא סמני סירוס כמו שיתבאר במסכת נדה וסמני סירוס יתבארו במסכת נדה ובמסכת יבמות הגיע לפרקו והביא שתי שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר עד שידע בטיב משא ומתן לפי ראות עיני בית דינו או שיגיע לעשרים ואפילו בנכסי עצמו ואם הגיע לעשרים והביא שתי שערות או סמני סירוס ממכרו ממכר אע״פ שאינו יודע בטיב משא ומתן ואף בנכסי אביו ויש מפקפקין לומר שאם אינו יודע בטיב משא ומתן אין ממכרו ממכר לעולם ומ״מ ממה שאמרו ההוא פחות מבן עשרים וכו׳ אמרו ליה קרובים אכול תמרי ושדי קשייתא בי רבא וכו׳ יראה שלא תפש פחות מבן עשרים אלא להודיע שאין אנו צריכים לבקיאות משא ומתן אלא בפחות מבן עשרים ועוד יראה לי ראיה לדברינו שאם כדבריהם מה הוצרכו במקום אחר לומר שהשוטה אין ממכרו ממכר: דברים אלו כלן במכירה אבל במתנה כל שהגיע לפרקו והביא שתי שערות ויודע בטיב משא ומתן מתנתו קיימת אף בנכסי אביו בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע שאלו לא הגיע לו הנאה ממנו לא היה נותן לו אבל מכירה מתוך שדעתו קרובה אצל המעות שמא מוזיל ומוכר יש חולקים בזו לומר שלא אמרו מתנתו מתנה אלא בנכסי עצמו אבל בקרקע של אביו דוקא עד שיהא בן עשרים ומ״מ דוקא במתנת בריא אבל שכ״מ ודאי נותן שהרי מוריש הוא ומתנת שכ״מ כירושה היא ואין הדברים נראין שלא הוצרך לומר ומתנתו מתנה אלא במקום שאין ממכרו ממכר גאוני ספרד כתבו שזה שאמרו מתנתו מתנה פירושו בי״ג ויום אחד והביא שתי שערות אע״פ שאינו יודע בטיב משא ומתן שאין צורך לבקיאות משא ומתן אלא במכירה אבל במתנה אין אדם טועה ליתן אלא למי שנהנה ממנו ודין נכסי עצמו ונכסי אביו כלם שוים הם לענין מתנה כל שאין ממכרו ממכר שמכר חוזר ומחזיר ליד הלוקח כל הפירות שאכל וכתבו הגאונים שאם הוציא הוצאות או נטע וזרע שמין לו ומחזיר השאר ומ״מ גדולי המחברים סוברים שאפילו קטן שמכר בנכסי אביו אם נעשה בן עשרים ולא מיחה אינו יכול לחזור כיון וקבל המעות ונשתמש הלוקח בקרקע רצה בממכרו ואף גדולי המגיהים מחלו להם בזו ואם כן הוא הדין בנכסי עצמו לכשנעשה בן שלש עשרה ולא יראה כן ומ״מ מודה אני לדבריהם בפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו ונעשה בן עשרים הואיל ומ״מ גדול היה בשעת מכירה ומ״מ גדולי הדורות שלפנינו מביאים סעד לדבריהם של גדולי המחברים ממה שאמרו בפרק איזהו נשך (ב״מ ס״ו:) מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה דמחילה בטעות הויא מחילה במכר ואכיל לאו דוקא אלא אע״פ והם בעין וכן כתבוה חכמי צרפת ומ״מ לכשתעיין בה אין ממנה ראיה כל כך: יש חולקים בקצת דברים שכתבנו ואף גדולי המפרשים שבצרפת פירשו שאין חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו ובשניהם כל שהוא בן שלש עשרה והביא שערות ויודע במשא ומתן ממכרו ממכר ואם אינו יודע בטיב משא ומתן בשניהם עד שיהא בן עשרים וכן כתבוה קצת גאונים ואינו נראה כן ומאחר שאמר ובנכסי אביו וכו׳ משמע שיש חלוק בין נכסי אביו לנכסי עצמו: הסריס אין ליבמתו זיקה עמו כלל ואינו חולץ ואינו מיבם ויבמתו מותרת לזר ופירוש דבר זה דוקא בסריס חמה שלא היתה לו שעת הכושר כלל כמו שיתבאר במקומו במסכת יבמות: כל שהגיע לפרקו ולא נמצאו לו שתי שערות כשאנו בודקין בו מדקדקין הרבה בענינו ואם הוא כחוש מבריאין אותו ואם הוא שמן מכחישין אותו שסמנין אלו פעמים שמתגלים מחמת כחש ופעמים שמתגלים מחמת שומן: כל שאנו צריכין לזמן הן שש למטלטלין ובחריף הן שלש עשרה שנה ויום אחד למטלטלין אף כשאינו חריף או למכירת קרקע ובחריף הן עשרים למכירת נכסי אביו בכלם צריך שיהא הזמן נשלם לגמרי ואפילו מכר ביום אחרון של זמן אינו כלום עד שיושלם וזהו שאמרו תוך זמן כלפני זמן ואע״פ שאמרו עליה מכללא איתמר כבר נפסקה למטה בהדיא תוך זמן כלפני זמן ושנה אחרונה כלה היא הקרויה תוך זמן: הקטן אפילו היה חריף כמה אע״פ שממכרו ממכר במטלטלין אין עדותו עדות כלל שנאמר ועמדו שני האנשים אנשים ולא קטנים וכבר התבאר במקומו שבעדים הכתוב מדבר: הגיע לפרקו ר״ל שלש עשרה ויום אחד גמורות ולא הביא שתי שערות הרי הוא קטן עד שיגיע לעשרים בסמני סרוס או לרוב שנותיו אף בלי סמני סרוס ועשרים אלו שכתבנו שהוא גדול בהם עם סמני סירוס ענינו משיכנס בשנת עשרים שלשים יום וגדולי המחברים כתבו עשרים פחות שלשים יום ולא יראה כן הגיע לפרקו והביא שתי שערות עדותו עדות למטלטלין אע״פ שאינו יודע בטיב משא ומתן אבל לא בקרקעות עד שיהא בן עשרים ואף בבן עשרים אם הם פתאים ביותר ואינן מבינים בענינים אלו כלל הרי הם בכלל השוטים והכל לפי ראות עיני הדיינים:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush